היה צנוע תשאר גדול
היה כפוף ותשאר ישר
היה ריק ותשאר מלא
היה בלוי ותשאר חדש
ספר הטאו
אני לא מעוניין להתכופף, לא מעוניין להיות כפוף.
זה מעניין שאומנם מסורות/גישות כמו הטאואיזם החכימו לראות שהטבע מכיל את כל הניגודים שמשלימים אחד את השני, כמו החזק את החלש, הכבד את הקל, הרע את הטוב ובכל זאת, קשה שלא לראות את ההעדפה באחד מהניגודים ואת הבחירה בצד מסוים של כל הניגודים, את החלש, הקל, הטוב. אבל ידוע שהטבע הוא לא רק אלה, הוא גם הרע, הכבד והחזק. אם נסתכל על הניגודים המשלימים הרועש את והשקט והזמני את הנצחי למשל, אם אקח את הדוגמה של הפרפר, אין ביופיו שום דבר שקט, צבעיו צועקים מבעד למונוטוניות היחסית של הרקע, והזמניות היחסית שלו ביחס לכל מה שמסביבו... רעשניות וזמניות, אלה כמעט מודחקים על ידי אלה שמדברים על דברים אלו, אך עם זאת, לא פחות טבעיים, לא פחות יפים. והרעם, שצליליו מבקעים את השקט כמו כלי נגינה לא מכוון, כל אלה חלק מהכל.
אף יצור בטבע לא פועל להיות צנוע, כפוף, ריק ובלוי. זה טבעם של יצורים כאלה וההפך מטבעם של יצורים אחרים, האם ניתן לומר שהקבוצה השניה לא חיה על פי הטאו? לא. הסערה אינה צנועה, האוקיינוס אינו ריק, ההר אינו כפוף והתינוק תמיד חדש. כל דבר, הוא. האין זה הטאו באמת? האם יש מה לומר על הטאו? האם יש פעולה שיש לעשות חוץ מלשכוח אותו?
לחיות על פי הטאו זה לשכוח את הטאו לחלוטין. כל מחשבה על הטאו זה צימצום הטאו. אין דרך שהיא לא דרך הטאו.